טכניקות של אמן חושים יכולות לשחק עם שלושה דברים מוכרים: לאן הקשב שלנו הולך, מה אנחנו מצפים שיקרה ומתי מגלים לנו את התוצאה. יחד הם יכולים להפוך בחירה פשוטה לרגע שמרגיש בלתי אפשרי. הנה איך כל אחד מהעקרונות האלה נראה מהצד של הקהל.
קשב - מה אנחנו מפספסים כשאנחנו מרוכזים?
דמיינו שמבקשים מכם לספור מסירות כדור. ברור לכם איפה צריך להסתכל, אבל יש מצב שתפספסו משהו אחר שמתרחש באותה תמונה. בניסוי של דניאל סימונס וכריסטופר שבריס, חלק מהצופים שהתבקשו לספור מסירות לא הבחינו בדמות לא צפויה שעברה בפריים. זו דוגמה ל״עיוורון קשבי״, מצב שבו אפשר לפספס דבר גלוי כשהקשב תפוס במשימה אחרת. על במה, גם שאלה לקהל או פעולה שמבקשים לעקוב אחריה יכולה לכוון את תשומת הלב.
ציפייה - איך הראש משלים את מה שעומד לקרות?
כשמישהו מניח מעטפה סגורה על שולחן, אתם כנראה מניחים שהוא יפתח אותה בהמשך. אם רגע לפני הפתיחה מבקשים מאדם בקהל לבחור מילה, נוצרות שתי שאלות: מה יש במעטפה, ואיך זה קשור לבחירה? הציפייה שהמעטפה תענה עליהן הופכת גם חפץ פשוט למרכז הקטע.
תזמון - מה משתנה כשמחליפים את סדר הגילוי?
דמיינו אותה מילה בשני סדרים. אם האמן אומר אותה אחרי ששמע את הבחירה, אין הרבה מה לפתור. אם הקהל רואה תחזית סגורה לפני שהבחירה נעשתה, אותה מילה יכולה לעורר תגובה אחרת. זו דוגמה לסדר שבו הקהל מקבל מידע. את ההבדל הזה פוגשים גם במופע טלפתיה ובאשליות של קריאת מחשבות.
בפעם הבאה שאתם רואים אומן חושים, נסו לשים לב לשלושה רגעים: מתי התבקשתם להתרכז במשהו, מה ציפיתם שיקרה, ומתי גיליתם שטעיתם. גם כשמבינים את העיקרון, עדיין כיף להיות מופתעים. אם מסקרן אתכם איך מה שאנחנו מדמיינים משפיע על מה שאנחנו עושים, הכירו את הסדנה ״מחשבה יוצרת״ של ערן מיינדר. אם אתם סקרנים איך זה משתלב במופע חי, קראו איך נראה מופע חושים של מנטליסט.